על "הערים אליהן לא נסעתי": כתיבה מול מחיקה

"ליד כפרים שקטים" : מכתבים מנסיעה לא מדומה 205 כל אחד משלושת סיפורי "אי-הנסיעה" הללו נפתח בהתוודותה של הנדל על רצונה לנסוע אל העיר המסוימת, ועל ההכנות שנעשו כדי לאפשר זאת, ונחתם בהצהרה על אי-הנסיעה : "לא נסעתי כמובן לקלושין . מה היה לי לחפש בקלושין" ( 54 ) , "מה היה לי, אבות, לחפש בקראסניסטאוו ? " ( 58 ) , "כמובן שלא נסעתי לקרוסנו . מה היה לי לחפש בקרוסנו" ( 64 ) . הבחירה של הנדל לפרוע את הנרטיב המתבקש לכאורה של יומן המסע, ולתאר את המסעות שלא התקיימו בו, היא מרתקת ואולי קשורה גם לעולם הרפאים ולזמן ה"נקוע" של המלנכוליה, שכן "אין דרך ואין מלים", בלשונה של הנדל : אי-אפשר לספר על המסע הזה באופן ליניארי, מסודר ו"תקני" . מדובר במסע בלתי אפשרי, "כושל", בלתי ניתן לניסוח, הממזג חיים ומוות : "אי-אפשר להשתחרר מההרגשה שפולין היא בית-קברות יהודי אחד גדול" ( 40 ) , כתבה, ובכל זאת היא משוטטת בבתי הקברות שבפולין "כמו במקום חי של תולדות היהודים" ( ,33 ההדגשה במקור ) ; 23 וכאמור, המסע ממזג גם עבר, הווה ועתיד : "אני חושבת שעד סוף כל הדורות אסור להפסיק לדבר על זה ולספר ושוב ועוד, ואם אלף שנים ידברו ואלף ש...  אל הספר