"אולי יש גבוה משימחה אבל אין עמוק מאבל": אבל "תקין" או פואטיקה מלנכולית?

מֵעבר למלנכוליה : "הכוח הממית" של "הכוח האחר" 147 עמוק, היינו, בניסיונו של "הכוח החלש", שלא הצליח להיבלע בתוך היריב שלו וליהפך לחלק ממנו ( מירון ,2002 80 - 81 ) . העימות בין שני הכוחות, שלדברי מירון "משמש כתבנית העומק של הספר" ( שם, 75 ) , קשור הדוקות לתהליך עיבוד האבל, שלטענתו הספר מעיד עליו . זה הציר שעליו הספר נע, וזה מה שמעניק לו מתווה סדור "שיש לו התחלה, אמצע וסוף" ( שם, 83 ) , אף על פי שהוא נראה במבט ראשון שרירותי וחסר סדר . מירון מוסיף : זהו מסלול, שניתן לתארו, מחד גיסא, כמסלול ה"עיבוד" של חוויית האבל על מותו של אדם קרוב ואהוב שהוא גם אמן נערץ . מאידך גיסא, אותו מסלול ניתן לתיאור כתהליך השחרור הרוחני והיצירתי של אמן אחד מן המודל האמנותי שנקבע על ידי אמן אחר, ובצורה זו גם כתהליך ההתעצמות של תפיסה אמנותית מסוימת או של גישה מסוימת אל האמנות, המצליחות, בהדרגה ובקשיים, להשתחרר משלטונן של תפיסה או גישה מנוגדות להן ואף, במובן מסוים, סותרות אותן ( שם, שם ) . במסע של "ההתמודדות עם האבל על כל שלביו" ( שם, 10 ) לוקח אותנו הספר דרך כמה תחנות : מהשלב הראשוני, שבו נדמה למתאבל כי הוא משולב באו...  אל הספר