"אי אפשר היה לדעת לְמה היא מחכה, אבל היא נראתה כאילו היא מחכה": האֵבל הגדול של הציפייה האינסופית

108 פרק שני בריאיון אחר, מ- ,1991 כינתה הנדל את הנובלה הגנוזה "רומן" וסיפרה כי "הרומן היה גמור, רק הייתי צריכה לעבור עליו עוד פעם ואז קרה האסון הגדול שלי . צבי חלה . הוא קיבל שיתוק . נעלתי את המגרות וקיפלתי את מדפי שולחן הכתיבה . לא דיפדפתי יותר בניירת ולא כתבתי דבר . עד היום לא הוצאתי את הספר" ( יוסף 1991 ) . דברים דומים לאלה חוזרים בראיונות נוספים . בריאיון מ- 1993 סיפרה כי לאחר מות בעלה "הייתי משוכנעת שלא יהיה בי הכוח לכתוב כשאני לבד . הייתי משוכנעת בזה שלא אכתוב יותר . סילקתי את הניירות, ניקיתי את שולחן הכתיבה, סגרתי את המגירות, וזהו . הייתי אז באמצע כתיבת נובלה שעמדתי למסור לדפוס, ומאז לא נגעתי בה" ( גולן 1993 ) . ובריאיון מ- 2007 ציין המראיין כי "במותו [ של מאירוביץ ] היתה ליהודית נובלה כמעט גמורה, שכבר חתמה על חוזה לפרסומה ב'עם עובד', אך עם מותו גנזה אותה ולא פרסמה אותה עד היום . באותם ימים חשבה שלא תכתוב עוד" ( ניר 2007 ) . 8 כפי שהזכיר מירון, הנובלה הגנוזה שימשה בסיס לסרטו של הבמאי שמעון דותן מ- ,1982 "צלילה חוזרת" ( בתוך עומר ,1999 78 ) . הנדל התיישבה לבסוף מחדש לצד שולחן הכת...  אל הספר