בחזרה אל הסיפורים המוקדמים

48 פרק ראשון בן-גריון קבע, בנוגע לרחוב המדרגות, כי "ספר-ביכורים הוא, ובזאת עניינו" ( בן-גריון 1955 ) , ויצחק עברי כתב ברשימתו כי הנדל "חיברה בעבר כמה סיפורים קצרים", מבלי להזכיר את ספרה הראשון ( עברי 1955 ) . בראיונות שהעניקה לרגל יציאת המהדורה המחודשת של הספר, הדגישה הנדל את עוגמת הנפש שנגרמה לה בעקבות סירובה של ההוצאה להדפיס מהדורה נוספת . סירוב זה נקשר, לדבריה, לפרשת צנזורה שנלוותה לעבודה על הקובץ, פרשה שפרק זה יבקש להאיר באור חדש . לטענתה גילתה כי סופו של אחד הסיפורים ( "קבר-בנים" ) שוּנה ללא ידיעתה על ידי העורך . בעקבות פרשה זו והמחלוקות שהיא עוררה בינה ובין ההוצאה, הענישה אותה ההוצאה וסירבה להדפיס מהדורה נוספת : "הרגשתי נורא . חשתי שעשו לי עוול . התנקמו בי כי לא הסכמתי לשנות את הסיפור, וגם רצו להיפטר מהספר שלי אחרי שנאלצו להוציא אותו בצורה שהיתה בניגוד לרצונם" ( בר-יוסף 2000 ) . לצד זאת הדגישה הנדל גם את "אחרוּתו" של הספר, שתרמה אף היא לדחיקתו לשוליים : "בכלל, הספר לא התאים לרוח התקופה . כולם כתבו על ההרואיות, ואילו הסיפורים שלי היו על אנשי השוליים . גם אם כתבתי סיפורים על המלחמה...  אל הספר