10 תודות הנדל ברחוב דובנוב בתל אביב, שבה גרה מאז עברה לעיר מחיפה בראשית שנות השמונים, ושהייתה מלאה בתמונותיו של בעלה צבי מאירוביץ ( שנפטר ב- 1974 ) , אביו של שוקי . אני נכנסתי לדירה במעין חרדת קודש, ואילו הוא מיד אמר לי : "אל תהיה כל כך בלחץ, תסתובב פה חופשי, זה לא מוזיאון ולא היכל קודש" . המילים הללו נשארו איתי עוד הרבה זמן לאחר מכן, והן עזרו לי להשתחרר גם בכתיבה . קשה להפריז בחשיבותו של שוקי : הוא שמסר את עיזבונה של הנדל למרכז קיפ באוניברסיטת תל אביב, וכך גם לידיי, והוא היה שותף מלא לכל אורך הכתיבה . הוא קרא את הספר כולו, עוד בשלבי הדוקטורט, ושיתף אותי באופן כן וגלוי ביותר בסיפורים רבים מחייה של הנדל ומחייו שלו . לא היה אף רגע שבו הוא הפך ל"שומר הסף" של חומרי העיזבון או שבו ניסה לשמר דימוי מסוים של אימוֹ . להפך, התמיכה הנדיבה שלו, העניין האמיתי שלו בספר, העידוד והסקרנות, אִפשרו גם לי להשתחרר מחרדת הכתיבה כמו גם מהדימוי של "הנדל הסופרת", ולא לפחד ללכת בכיוונים מנוגדים לאלו שאולי הנדל עצמה ביקשה להתוות . חנה נוה קראה את הצעת המחקר של הדוקטורט ואז, לאחר חמש שנים, גם את הדוקטורט עצמו, וה...
אל הספר