פרק שמונה־עשר - "הוּא רָזָה מְאֹד: אִבֵּד מִשְׁקַל בְּנוֹ"— הממד הגופני באבל: תרגול צי' גונג כפסיכותרפיה גופנית באבל ושכול

500 רונית שלו ונורית גפני בספרות המחקרית האבל מתואר לרוב כתגובה רגשית פסיכולוגית לאובדן פרויד היה בין הראשונים שהצביע על כך כי אבל עמוק כתגובה לאובדן אדם אהוב מוביל לדיכאון כואב, הפסקת התעניינות בעולם החיצוני, אובדן היכולת לאהוב, והפניית עורף לכל מה שלא מזכיר את הנפטר ( רובין, 1993 ) בימיה הראשונים של הפסיכואנליזה נפגש פרויד עם אנה או, שסבלה מ"נוירוזה היסטרית" בתגובה לגסיסה ולמוות של אביה בעקבות המפגשים עימה טען פרויד כי מטלת האבל היא תהליך של התקת הליבידו מהנפטר והעברתו לאדם שהוא אובייקט אהבה חלופי האדם האבל מוותר בהדרגה על היקשרות פסיכולוגית רגשית לנפטר וכאשר ויתור זה הושלם, האדם האבל יכול להשלים את תהליך האבל ולחזור להשקיע בקשרים בין-אישיים עם אחרים ( פרויד, 2002 [ ,1917 1915 ] ) התיאוריה הזו של פרויד עשויה לראות באלו שעדיין מעורבים בתהליך עיבוד האובדן כלא מסתגלים ( Rubin, Malkinson Witztum, 2000 & ) פרויד תרם במידה רבה לכך שעיבוד האבל הובן כתהליך בין-אישי ובעיקר תוך-נפשי תפיסותיו השפיעו על סיווג התגובות הגופניות שתיארו אנשים שחוו אובדן כתגובות סומטיות לסימפטום רגשי ( Gudmundsdottir...  אל הספר