340 יפעת אקשטיין מתחילים ליפול טילים אבא שלי, שאני מאוד קשורה אליו, אוסף אותי בחטף ולוקח אותי עימו אל תוך בניין האבן וכמה דקות אחרי זה — טיל פוגע בבניין והוא קורס מסביב הרבה אבק, אבנים, דברים זזים, רעש ואז — שקט אני לא צועקת מרגישה את הגוף שלי קופא מחפשת את אבא שלי, מחפשת את הידיים שלו, מחפשת שירגיע אותי והוא נדם מוות הכול נגמר אני יושבת בקליניקה מול המטפלת ובוכה זה כואב, כאילו זה קורה עכשיו כאב בלתי נסבל שמתעורר מתוך גופי תחושה של אובדן, של פחד, של בהלה וניתוק הקלה ובעתה מציפות אותי בערבוביה מה קורה כאן ? השתגעתי ? מהיכן הסצנה הזאת ? כל כך הרבה פרטים ופרטי פרטים האם אני באירוע פסיכוטי ? למחרת התקשרתי למטפלת, לבקש אישור שהכול כשורה עימי והיא הרגיעה והזמינה לכתוב להעלות על הכתב כל פרט ופרט שנמצא בזיכרוני במשך מספר מפגשים עיבדנו את הזיכרון הזה, שהסביר כל כך הרבה דברים על אותו כאב לא מוסבר שעלה מתוכי ראשיתו של מסע זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי את החוטים הסמויים שנמצאים בשדה הלא נראה פעם ראשונה מתוך שרשרת ארוכה של התנסויות עם קשרים שמעבר למרחב הזמן הנוכחי, שחיכו להתגלות ברגע המתאים, לחבר ל...
אל הספר