פרק שישי - משחק הליִלהַ: מפגש דרמטורגי עם הגוף

164 דוב בלום-יזדי של שיוך לסובייקט לאחר תהליכים של אינטגרציה, פרסונליזציה וריאליזציה, לפי שיטתו של ויניקוט, וגם לא תהליכי התקרבות והפרדה, לפי שיטתה מקדוגל ייתכן שלמעשה נתקלתי בחוסר האורגניות של גופי ובהיעדר הליבה, שאותן מתאר גופמן, ולאו דווקא התמודדתי עם אתגר פסיכולוגי של נפרדות והגדרה עצמית מחודשת לכן האישוש של צביקה את עצמיותי היא תוצר אייקוני או סימבולי שהצליח לעבור, באופן סובייקטיבי, באמצעות השפה על ידי ה א חר 4 כלומר, תפקידו של צביקה כקהל היה לאשר את העצמיות שהצגתי בפניו, לבססה ולתמוך בתהליך רכישת המיומנויות הדרמטיות שלי לסיכום, את המפגש בין הגוף הפרטי לגוף החברתי, בהתאם להוראת הלִילַה והראייה הריצפית 5 שלה ( בלום-יזדי, 2013 ) , ניתן לתאר דרך הציר השני, פרטי-חברתי : אורגני-מטפורי מחד גיסא, הגוף כאורגניזם השייך לנפש משמש כמקור אנרגיה, מהווה נקודת מוצא ונקודת התייחסות, הוא מקפל בתוכו את האינדיבידואליות והסינגולריות ככזה הוא גם המשטח שעליו צצים הסימפטומים המדווחים על קושי אישי ונסתר, שבו חבויים קונפליקטים אינטרה-פסיכיים שאינם זמינים לנפש ומשמשים כסמן עבורה זהו גוף בלעדי וייחודי לה מא...  אל הספר