מה אפשר ללמוד מהסקירה ההשוואתית

179 פרק 12 . מבט משווה ככלל, נרשמת הסתייגות מאיסור מראש על עריכת הפגנות, אלא אם כן האיסור נדרש כדי למנוע אי-סדר חמור . במקום זאת, יש העדפה מובהקת להעמדה לדין של מפרי החוק בדיעבד, וכן להטלת מגבלות ״זמן, מקום ואופן״, אם מתעורר הצורך בכך . בהקשר הזה, ניכר כי מדינות משתמשות במגבלות ״זמן, מקום ואופן״ במגוון בדרכים . כך, מדינות מתוקנות נוטות להבהיר כי על המגבלות להיות ניטרליות ולהסתייג משימוש נרחב במגבלות אלו . לדוגמה, מדינות רבות אינן מאפשרות להטיל מגבלות גורפות על מקום ההפגנה, פרט למקומות מצומצמים ומוגדרים מראש, כגון הפרלמנט או בסיסים צבאיים, מתוך הבנה כי למקום ההפגנה יש חשיבות רבה . לעומת זאת, ניכר כי מדינות שהייתה בהן נסיגה דמוקרטית עושות שימוש במגבלות האמורות כדי לפגוע בליבה של הזכות להפגין ( למשל, האיסור בפולין על עריכת הפגנות במקומות שבהם התרחש ״אירוע חשוב בהיסטוריה הפולנית״ אינו ניטרלי ) . בעת האחרונה נעשו ניסיונות להגביל את חופש ההפגנה גם בכמה מדינות מתוקנות . בכמה מהמדינות ( לדוגמה, בארצות הברית ) הניסיונות האלה לא צלחו ; באחרות ( כמו צרפת ) הניסיונות נבלמו, לפחות חלקית, בידי מערכת...  אל הספר