א. ההתפתחות ההיסטורית של הזכות להפגין בישראל

55 פרק 6 . תמורות, אתגרים ויוזמות חוקיות בהגנה על חופש המחאה בישראל ראתה במחאה איום משמעותי על השלטון . עמדת השלטון הייתה כי הזכות להפגין אינה אקט לגיטימי שיש להגן עליו אלא פעולה שיש להתגונן מפניה . וממילא גם היחס להפגנות מצד הממשלה — וכפועל יוצא מכך, מצד המשטרה — היה נוקשה למדי . עד שנות ה- 60 שלטה המשטרה בזכות להפגין כמעט ללא מצרים, והפיקוח השיפוטי והפרלמנטרי היה חלש . חופש המחאה של אזרחי ישראל הערבים, שהיו נתונים בממשל צבאי, היה מצומצם אף יותר, והפגנות שנערכו בלא רישיון טופלו ביד קשה במיוחד . 162 שינוי בגישה הציבורית החל בשנות ה- ,70 שבהן נעשו ההפגנות תופעה רווחת יותר ולאקט של השתתפות פוליטית המונית . 163 התפתחות דומה לא חלה במערכת המשפט, ובאותה התקופה נמנע בית המשפט העליון מלהתערב בהחלטות מפקד המחוז בעתירות שהובאו לפניו . שר המשטרה שלמה הלל עמד על כך, בדיון בכנסת, באומרו כי "לא ידוע לי אף לא מקרה אחד, שהייתה פניה לבית דין גבוה לצדק, והיה מספר בלתי מבוטל של פניות, ובית הדין הגבוה לצדק מצא שאכן מפקד המחוז ניצל סמכות זו באופן שרירותי" . 164 כמה שנים אחר כך, בנימה ביקורתית יותר, עמד על...  אל הספר