פרק טז על כך שכינון הממשל איננו בגדר אמנה

ז ‘ אן - ז ‘ אק רוסו 144 מאחר שהאזרחים שווים כולם מכוח האמנה החברתית , הכול יכולים לצוות את מה שעל הכול לעשות , אך לאיש אין זכות לצוות 291 והלוא בדיוק אתעל אחר לעשות את מה שהוא עצמו אינו עושה . הזכות הזאת , החיונית להפעלה ולהנעה של הגוף הפוליטי , הריבון נותן לשליט בכוננו את הממשל . יש שטענו כי פעולת הכינון הזאת הייתה בגדר אמנה בין העם למנהיגים שהוא נתן לעצמו , אמנה שבה נקבעו בין שני הצדדים התנאים שבמסגרתם התחייב הצד האחד לצווֹת והאחר — לציית . בטוחני שיסכימו אתי שיש לנו כאן עסק עם אופן מוזר של כריתת אמנה ! אך נראה אם ניתן להגן על דעה זו . ראשית , הסמכות העליונה אינה יכולה להשתנות כשם שאינה יכולה למסור עצמה , ] שכן [ הגבלתה היא הריסתה . אבסורד וסתירה עצמית יש במצב שבו הריבון שם על עצמו עליון , ] שכן [ לחייב את 292 עצמך לציית לאדון — משמע לשוב אל מצב החופש הגמור . שנית , ברור לגמרי שהאמנה הזאת של העם עם אנשים כאלה או אחרים תהיה פעולה פרטית . מכאן נובע שהאמנה הזאת לא תוכל להיות חוק ולא פעולה של ריבונות , ושעקב כך היא תהיה בלתי לגיטימית . ניתן לראות גם שהצדדים הכורתים אמנה יפעלו ] במצב כזה ...  אל הספר