פרק ב על העיקרון העומד ביסוד צורות הממשל השונות

ז ‘ אן - ז ‘ אק רוסו 108 ראשון לכולם ; יוצא מזה שכל חָבר בממשל הוא קודם כול עצמו , לאחר מכן פקיד – ממשל ולבסוף אזרח . זהו דירוג מנוגד למה שדורש 192 הסדר החברתי . נניח שכל הממשל הוא בידיו של איש אחד . והרי לכם הרצון הפרטי ורצון הצוות מאוחדים בשלמות , ועקב זאת רצון זה מגיע לשיא עצימותו האפשרית . והִנה מאחר שהשימוש בכוח תלוי בדרגת הרצון , והכוח המוחלט של הממשל אינו משתנה , ] יוצא ש [ הפָּעיל בממשלים הוא למעשה ממשל של איש אחד . ומאידך גיסא , נאחד את הממשל עם הרשות המחוקקת , ונעשה את הריבון לשליט , ואת כל האזרחים — לפקידי – ממשל ; או – אז רצון הצוות , שהתמזג עם הרצון הכללי , לא יהיה פעיל יותר ממנו , והוא יותיר את הרצון הפרטי בכל כוחו . וכך ייצא שהממשל , עדיין בכל כוחו המוחלט , יהיה ב מִזער כוחו היחסי או ] במִזעַר [ הפעילוּת . היחסים האלה הם ודאיים , ושיקולים נוספים מאששים אותם עוד יותר . ניתן לראות , למשל , שכל פקיד – ממשל פעיל יותר 193 ושעקב כך לרצון הפרטי ישבצִוותו מאשר כל אזרח בצוותו , הרבה יותר השפעה בפעולות הממשל מאשר בפעולות הריבון ; שכן על כל פקיד – ממשל מוטל כמעט תמיד תפקיד כלשהו בממש...  אל הספר