פרק ב על החֲבָרוֹת הראשונות

האמנה החברתית 49 החירות המשותפת הזאת היא תוצאת טבעו של האדם . חוקו הראשון הוא לשקוד על הישרדותו שלו , וראש דאגותיו הן דאגותיו לעצמו , ומרגע הגעתו לכלל בגרות ובידיו ההחלטה על האמצעים הראויים להישרדותו , הריהו הופך אדון לעצמו . המשפחה היא אפוא , אם תרצו , הדגם הראשון של חברות מדיניות ; המנהיג כמוהו כאב והעם כמוהו כילדים , ומאחר שכולם 9 אלא לתועלתםנולדו שווים וחופשיים , אין הם מוותרים על חירותם שלהם . כל ההבדל הוא שבמשפחה אהבת האב לילדיו היא שכרו על טיפולו בהם , ואילו במדינה ההנאה לצווֹת ולפַקֵּד באה במקום האהבה שהמנהיג אינו רוחש לעמו . גרוטיוס שולל את הטענה שכל שלטון אנושי מושתת על טובת 10 דרכוהנשלטים : הוא מזכיר בהקשר זה את העבדות כדוגמה . הקבועה לנמק ] את טיעוניו [ היא לבסס תמיד את החוק על המצוי * ניתן היה להשתמש בשיטה עקבית יותר — אך לא אוהדתבפועל . יותר מזו — לתמיכה בעריצים . אין זה ברור אפוא אם , לפי גרוטיוס , המין האנושי שייך למאה בני אדם , או שמא מאה בני האדם האלה שייכים למין האנושי , * " המחקרים המלומדים על המשפט הציבורי אינם תכופות אלא סיפור קורותיהם של מעשי – עוול נושנים , ואין ז...  אל הספר