סיפורה של אורנית יחזקאל-אגמון

134 | החינוך הקיבוצי בגיל הרך מורת דרך . היא לימדה אותי שנתיים והקשר נמשך עד היום ומלווה אותי לאורך השנים . בדרך שבה למדתי איתה, וגם ממנה, יש ממד הוליסטי, רך מאוד, מאוד מסתכל על ההתפתחות, על האדם, על האישיות, משהו עגול מאוד . למדתי אצל מרצים מעולים והייתה לי חוויה טובה באורנים, אבל אני לא יכולה לומר שמרצים אחרים היו משמעותיים כמוה . בשנה ב היינו מעט יותר מעשרים סטודנטיות בקבוצת ההדרכה, קבוצה גדולה יחסית לעבודה סדנאית . בשנה ג הקבוצה פוצלה לשתי קבוצות קטנות יותר, ואז הקבוצה נעשתה משמעותית מאוד . זו הייתה ממש קבוצת תמיכה . שיתוף, הכלה, מקום של הזדהות, מקום של פורקן . היה בלימודים, באופן כללי, המון מקום של חברותא, תחושה של יחד ושל שמחה ועשייה משותפת של דברים . אומר לך מהי אורנים בשבילי . מבחינתי זה מקום של למידה, צמיחה וגדילה, של רכישת מקצוע וידע מקצועי . אורנים כמקום, כקמפוס, היא [ מוסד שהוא ] גמיש לקראת הסטודנט, הוא בא לקראתו, [ נותן ] תחושה שרואים אותך . מקום אינטימי, קטן יותר מאוניברסיטה, מכיל יותר, רואה את הסטודנט כמי שהוא . חשוב להיות מקצועית כשסיימתי את הלימודים, התחלתי לעבוד בקיבו...  אל הספר