2.1. אמון המדינה בציות אזרחים והאמון בין האזרחים

60 מחקר מדיניות 195 | על אמון ושיתוף פעולה וולונטרי בישראל על מידת האמון שיביעו המשיבים בצייתנותם של ישראלים לחוקים ולתקנות בהמשכו . וכך גם להפך, אם חשיפה לתחום שבו האמון של ישראליים נמוך יותר, להשערתנו — מידת האמון שהמדינה יכולה להביע באזרחים שיצייתו לחוקים ותקנות, בתחילת השאלון תשפיע לשלילה על מידת האמון ההדדי שיביעו המשיבים . מעבר לניסוי המתואר לעיל, המחקר בחן עד כמה המשיבים מעריכים כי ישראלים יכולים לתת אמון בזולתם, ועד כמה הם מעריכים כי המדינה יכולה לתת אמון בציות האזרחים לחוקים, לתקנות ולנהלים . עמדת המשיבים נבחנה בעבור כלל האוכלוסייה ובפילוח לקבוצות אוכלוסייה למיניהן . להלן עיקר הממצאים : • לא נמצא הבדל מהותי בין הסכמת המשיבים עם שני סוגי ההיגדים — היגדים על אמון המדינה בציות אזרחים זכו לרמת הסכמה דומה להיגדים על האמון ההדדי בין אזרחים . • אפקט ההטרמה , שבו נחשפו המשיבים באקראי בתחילתו של השאלון לסדרת היגדים על אמון המדינה בציות אזרחים או לסדרת היגדים על אמון הדדי בין אזרחים, התגלה כחסר השפעה מובהקת על מידת ההסכמה של המשיבים עם ההיגדים העוקבים . • רוב המשיבים אינם מביעים אמון רב...  אל הספר