136 רן רון ואורית רוזנבליט כותב ספר זה - רן רון, על ניסיונו האישי בברית המילה של בנו : בני נולד אחרי שתי בנות וההרגשה המיידית הייתה שזו חוויה אחרת להוליד בן מאשר בת . בהמשך התברר לי חלק מהשוני בכך שהרגשתי שהוא זה שהפך אותי לגבר במובן המלא של המילה, כאילו לפני כן גבריותי לא הייתה שלמה . תחושה מוזרה שהפתיעה אותי בהתחשב בתרבות השוויונית בה אנו חיים, בה רווחת האמירה "בן, בת, העיקר שיהיה בריא" . כמו הרבה זוגות נאורים גם אנחנו שקלנו אם בכלל למול . שאלנו את עצמינו האם זה מוסרי, מה המשמעות של זה ולמה לא לעשות רק מסיבה בלי מילה . באותם ימים לא הייתי מחובר למשמעויות של הטקס אך הרגשתי בבירור שמתרחש כאן משהו בין הגברים . במעמד עצמו, הנשים, כמעט כולן, התרחקו מהאירוע בכללן אמו של בני שלא יכלה ולא רצתה לפגוש בכאבו . כאב אשר בא מיד אביו או בא כוחו, שבקלות ניתן היה להשליך עליו את כל הרע, כיוון שבמקרה זה היה גם בא כוחה של הרבנות שאינה קשורה לחיינו . האירוע הגברי שנקלעתי אליו היה די מביך, ועם זאת הייתי סקרן ומלא עניין במתרחש . נשארתי קרוב והייתי נוכח בגופי ובנפשי באירוע, גם מתוך כך שזהו בני שנשאר בהשגחתי...
אל הספר