גילה משתמשת פעמיים במילה "תסכול" ופעם אף במילה "כאב" כדי לתאר את התחושה הקשה שמציף בה הקונפליקט הנובע מרצונה ללמוד גמרא דווקא עם חרדיות כמוה . היא מדגישה שוב ושוב את היותה חרדית, "יהודייה כשרה", בדומה לאופן שבו רבים מהחרדים מחזיקים בתפיסה כי היהדות הכשרה והאותנטית נמצאת ומוחזקת על ידיהם בלבד . נראה שהדגשים הללו באים להעצים את תיאור האתגר שלפניה : להגשים את רצונה ללמוד גמרא, אך באופן המתאים לאורח חייה . גילה היא לומדת רצינית ששואפת להתקדם בלימוד הגמרא . היא איננה מסתפקת בשיעור שבועי אחד ולכן היא לומדת בכמה מסגרות שונות . גילה מכנה את השיעור הדתי-לאומי "בסדר", בבחינת הרע במיעוטו, אך השיעור במסגרת החילונית לא מתאים לאורחות חייה, והיא ממהרת להוסיף את הסייגים שבהם היא מגדרת את עצמה : בחרתי שם "רב הכי שמרן" . סייגים אלה הם בבחינת אסטרטגיות שהיא נוקטת כדי להקטין את המתח והאתגר הגדול ביותר של לומדת הגמרא החרדית השואפת ללמוד במקום מתאים לאורחות חייה, וניתן לראות בהם גם הצטדקות על בחירתה . היא מבקשת ללמוד "ממקום נקי" בשיטת חרדית אמיתית, והיא אכן יודעת אל נכון להעריך את ההבדלים בין סוגי השיעורים,...
אל הספר