יקומים מקבילים 106 המקומיות כמחוללות אקסטזה מדביקה . הדחף הראשוני להקמת הקהילה, ובעיקר בית החינוך, התחלף בטיפוח מסורות תרבות קהילתיות וזה קרה פה כמו מעצמו, ללא דרמה ומאבקים . אבל לא חסרות דוגמאות של משברים, בהלה ותחושה של אובדן דרך בשלב ההתרופפות של דבק זה או אחר . כשתם זמנו של הדחף החלוצי, כשהגורו פורש, מת או מאבד מכוחו, או כשהקהילה פשוט כבר גדולה ופלורליסטית מכדי שדבק אחד אחיד יחזיק אותה יחד . זה בסדר . כל עוד יש לנו ערוצים אל האקסטזות, ולו גם אקסטזות מגוונות ומסונתזות ; כל עוד הרמץ שלהן עוד מהבהב בנו, נראה שנישאר דבוקים . קהילה יכולה לשרוד ולשגשג גם בלי זה, אבל ככל שהיא גדלה, אומר דני נווה, ומסתמכת פחות על היכרות אישית ואינטימית, היא נזקקת יותר למיתוסים ולחוויות אקסטטיות שיחזיקו את כל העסק יחד . ומה ההבדל בין אקסטזה חד – פעמית של משתתפי מסיבה או הפגנה או ג'אם כלשהם, לבין טיפוח שיאים אקסטטיים בוני קהילה באופן שיטתי ? אולי כמו ההבדל בין סטוץ לחיי מין . מעגלי שירה, מסיבות סמים, נסיעות לאומן או פרויקט שירת ההמונים "קולולם", למשל, כולם מחוללי אקסטזה מיידיים, בין זרים גמורים או בין חברי מ...
אל הספר