1. המקורות ששימשו את המחבר

מבוא ] 20 ] להשתמש בהם כמסגרת בסיסית ולשלב בתוכה חומרים נוספים, ובדרך זו להפיק תמונה מורכבת יותר מזאת המוצגת במקורותיו ; והוא עשוי גם לקצר את המקורות ולשַמֵר רק את עיקרם בצורה מרוכזת מאוד . הוא גם עשוי לרמוז למסורות מקראיות קדומות מבלי לפרטן : הערה בודדת, או אפילו תואר בלבד, עשויים לרמוז לתוכנה של פסקה שלמה במקורותיו . ביחסו לחומר המקראי שקדם לו מגלה מחבר דה"י דרגות שונות של קבלה והסכמה – מאימוץ מלא של העדות והמסר של המסמכים הקדומים, דרך סטיות בפרטים, ועד פולמוס גלוי והיפוכו של החומר הקדום . מחקר זהיר של דה"י יגלה במלואה את עמדתו המורכבת של מחבר דה"י כלפי מקורות אלה, ויציג את הצירוף המעניין של שעבוד וחופש : התאמה בסיסית לטקסט של מקורותיו בכל הרמות של הביטוי הספרותי מחד גיסא, ומאידך גיסא – תערובת מיומנת של השמטות, תוספות ושינויים לאורך הדרך, ההופכת את החיבור הסופי לסיפור שאינו רק שונה מהמקור אלא לפעמים מנוגד לו . התכונה הבולטת ביותר של העיצוב המחודש של הקטעים המקבילים היא אולי זו : המחבר מציג את עבודתו כנובעת מן הגרעין של המסורת הקדומה וכתביה המקודשים ותלויה בהם, ובה בעת שומר לעצמו מידה...  אל הספר