ניאו־ליברליזם, ממלכתיות ומזרחיות

220 מרחבי ניאו-ליברליזציה בישראל : כלכלה פוליטית, אתניות, דת ומגדר המזרחי לראות בגוון ההתנהגות המכונה "מסורתיות", המזוהה לרוב עם סגנון הדתיות המובחן של המזרחים, מפתח לחידוש הממלכתיות ותשתית לניסוחה של מה שאכנה "לאומיות רכה" . הניאו-ליברליזם בישראל והפוליטיקה של הזהות המזרחית הניאו-ליברליזם מתואר בספרות המחקר כעמדה פוליטית וכלכלית המאמינה בחיזוק המשק הפרטי באמצעות צמצום הוצאות הממשלה והגברת התחרות והיעילות, מתוך הנחה שמשק חזק משמעו חברה חזקה . במישור המעשי מדובר בחתירה לריסון מעורבות המדינה בפתרון שאלות חברתיות, בהפרטה של המשק באמצעות העברת שירותים ציבוריים כלכליים, חינוכיים ותרבותיים לידיים פרטיות ובהעדפת הכרעות של מומחים על פני הכרעות של פוליטיקאים, המוצגות כנגועות באינטרסים ( Kamat 2004 ) . בניגוד לגישה הליברלית הקלאסית, הניאו-ליברליזם חורג מגבולות הזירה הכלכלית ומבקש לחדור גם אל זירות אחרות של חיי היומיום והמרחב הציבורי — אל המוסדות, המשפחה ומערכות החינוך . סוכני הניאו-ליברליזם — אנשי עסקים, מנהלים, פקידי מדינה ואקדמאים — מבקשים לעצב זירות אלו ברוח הנחות יסוד וערכים הנגזרים מההתנהלו...  אל הספר