מכתב ג

191 פ ר ק י " ב האומר כי האיש החכם ראוי לו שלא יתנהג רק [ אלא ] אחרי השכל, וראוי שישתדל שלא תחוס עינו ואל יחמול . גם הבאתי מאמר אחר, האומר כי הצדקה לעניים היא חובה מוטלת על הציבור, אבל היחיד אין ראוי שישגיח כלל על העניים . והנה האיש רובין העלים עינו מהמאמר הזה האחרון ( אשר הוא לבדו כדאי שיקומו כל תושבי תבל וישרפו ספרי שפינוזה וספרי תלמידיו ) , אך התחכם להליץ בעד המאמר הראשון ( המתנהג על פי השכל ראוי לו שלא יחמול ) , והוא אומר כי שפינוזה גם הוא מְצַוֶה לעשות מעשי הרחמים, אבל על הרגשת הרחמים עצמה הוא אומר שהיא טובה ומועילה בעם הארץ, אבל באיש בעל שכל יהיה השכל לבדו מקור החמלה – ( לא מקור החמלה, אלא מקור המעשים הטובים ) . אבל המצווה הזאת שהפילוסוף מְצַוֶה לעשות הטוב, על מה אדניה הטבעו ? הט אזנך ושמע המופת והראיה שהפילוסוף מביא להוכיח אמיתת המאמר החמישים מן החלק הרביעי הנ"ל ( המתנהג על פי השכל ראוי לו שלא יחמול ) . הוא אומר, כי החמלה היא דבר רע, לפי שהחומל הוא מצטער, וכל צער הוא רע . אבל המעשים הטובים שאנו עושים מפני החמלה, אין אנו נכספים לעשותם אלא במצוות השכל ( עיין למעלה מאמר ל"ז ) . אם ...  אל הספר