מכתב ג

152 מ א מ רי ש ד " ל ולוּ היה הרמב"ם עמנו עומד היום, הייתי מוסר דיני לבית דין יפה להרמב"ם, בעצמו וכדברים האלה הייתי אומר לפניו : אדוני משה ! אתה אמרת ( בתשובתך לתשובת ר' שמואל הלוי ראש ישיבה ) : "ואין ספק אצלי שנדמה לו שאנחנו כרוב בני אדם שיקשה להם כשיסתור אדם דבריהם, אז ישיב עליהם דבר . וכבר הצילנו ה' מזה, ובורא עולם יודע כי אפילו השיב עלינו הקטן שבתלמידינו או חבר או מתקומם, היינו שמחים בזה אם השיב תשובה אמיתית, ונשמח במה שיעוררנו עליו במה שנתעלם ממנו, ואם אנחנו רואים גם כן שזה המשיב טועה, לא נשנא אותו ולא נרחיקהו חלילה וחס" . ואני, הצעיר שבתלמידיך, למדתי ממך המידה הזאת, "בה החזקתי ולא ארפה, ואתה אדוני יותר יקרתָבעיני נכבדתָעל מעט הדברים האלה שאמרת, ממה שיקרתָבעיני על ספריך הנפלאים המסולאים בפז . על כן כאשר ראיתי בך ערוות דבר, אחור לא נסוגותי מחוות דעי בלא שפת חלקות, כי חשבתי שאקטין ואשפיל מעלתך הרמה אם אירא מהשיב עליך, או אחליק אליך בשפתי, כי אז הייתי משווה אותך לאחד העם, אשר אין לבם רק לכבוד עצמם, תתעלה אדוני מזה עילוי רב ! ועתה קמו עלי צעירים וגם גדולים ויתנוני למשיסה על אשר מלאני ...  אל הספר