14 מ א מ רי ש ד " ל המכתב השלישי מדלג לשנת 1857 , בזקנתו של שד"ל, ונשלח לעורך עיתון המגיד אליעזר זילברמן, ובו הוא תוקף את המשכילים הקיצונים והרפורמים הכופרים בתורה מן השמים, נוהים בצביעות אחר שפינוזה ומחפשים כבוד על ידי הידמות לחכמי האומות הנוצרים . הוא מבקש את סיועו של זילברמן ועיתונו במערכה החשובה הזו מולם להצלת היהדות . המכתב הרביעי הוא מכתב המשך לזילברמן בו הוא מוכיח מהמדרש כי מי שאינו מאמין בתורה מן השמים ומקבל על עצמו את מצוותיה הוא הנחשב לכופר בעיקר שבו תלויה היהדות, והאמונה במציאות אלוהים רק נלווית ונכללת בעיקר זה . האמונה באחדות ה' ובגאולה כתובים בתורה ותלויים באמונה באלהותה . לעומת זאת עיקרים שאינם מפורשים בתורה ועוסקים בענייני אלוהות ומטפיסיקה אינם רלבנטיים לעניין הכפירה . לכן האוחז בכאלה העומדים בניגוד לדעת רוב החכמים אינו נחשב כופר, בניגוד לטענת רמב"ם על י"ג העיקרים שלו . לפיכך הרפורמים שמבטלים את המצוות ומסתפקים באחדות האל ( מונותיאיזם ) כעיקר היהדות הם חטאים לה' ולבריות, שהרי גם הנוצרים מודים למעשה באל אחד . אלה מהם שמקיימים את שבע מצוות בני נח, מאמינים באמיתת תורת משה ע...
אל הספר