הוועדה הסודית של פרויד 191 בעקבות התנסותו בוועדה הסודית . התיאור של תופעות הקבוצה עולה מתוך התמודדותו של פרויד עם תביעותיהם של החברים בוועדה, שאינם מניחים לו בדרישותיהם להתייחסות אישית או לפעילות ציבורית . בעקבות הלחצים המופעלים עליו הוא מבין את עוצמת הכמיהה לדמות סמכות, כמיהה שמכוננת אותו כמנהיג, ומזהה את המתחים הכרוכים בתחרות על המנהיג, מתחים שאותם מִבנה ההזדהות — שבמסגרתו כולם אהובים וכולם רדופים באותה מידה — נועד למתן . גרוסקורת טוענת בצדק שטענות אלה חורגות מתיאור תופעות לכדי מניפסט של משאלות לבו של פרויד לגבי הוועדה הסודית, אולם כשהיא מנתחת המשגה זו כאילו פרויד כופה את הפרטים להיות לקבוצה ומבסס עצמו כ"דמות כל – יכולה" ) שם : 113 ( , היא מתעלמת מהעובדה שפרויד לא היה צריך לטרוח לבסס את מעמדו כדמות סמכות, משום שזה היה נתון לו . שוב מוחמצת כאן הדיאלקטיקה של היחס בין המנהיג לבין הקבוצה . הקבוצתיות שמניעה את הפרט להשתייך לקבוצה מוסתרת באמצעות התמקדות ברצון לעוצמה של המנהיג ; הקבוצה, שבלעדיה המנהיג אינו יכול להיות למנהיג, נעלמת מאחורי דמותו של פרויד, אשר ממלאת את כל אופק האירועים . לדעתי...
אל הספר