131 אישה בקוטב אני מלווה כעת את בעלי כמעט בכל סיוריו . ובין שאנחנו הולכים על החוף, לאורך הרי גרוהוק הענקיים, ובין שבין העמקים הסלעיים אל הקרחונים, המראות השבים וצצים, זוהרים חרישית, אינם חדלים להפעים אותנו . אני תוהה למה לא שמענו אף פעם על מראות הערפל האלה שבאזור הארקטי . האם שום אדם שעשה כאן את החורף, לא חשב אי – פעם שראוי להזכירם ? האם מעולם לא טלטלו אף אחד עד עמקי נשמתו ? האם לא אכפת לאיש שהמראות הסיניים חיים וקיימים באי הערפילים הזה, באלף אלפי גרסאות ? בכלל, למה נכתב מעט כל כך על שלבי המעבר הגדולים בטבע הארקטי, שבהיבט הזמן הרי תופסים את מחציתה של שנת הקוטב ? ודווקא בתקופה הזאת הרי מתרחשת גם התמורה המכריעה במזג האנושי, ומתחילה התקופה שבה ממשיותו של עולם התופעות מתפוגגת לאטה, וכל הגירויים ונקודות האחיזה של העולם החיצוני הגדול אובדים לאדם זה אחר זה . מן הסתם כאן צריך לחפש את רגעי ההיווצרות של "המנטליות הקוטבית" על כל סתירותיה וחידותיה כביכול . זאת פרשת הדרכים של האינדיבידואלים השונים ביחסם לליל החורף . מלבד המדענים שנוסעים לקוטב עם משימה מוגדרת שבעיותיה מעסיקות את מחשבתם, סביר להניח ש...
אל הספר