מיקל

70 כריסטיאנה ריטר בצורתו ובצבעו הוא דומה לכלב השפיץ הלבן, לא גדול מדי, ההבדל היחיד הוא שיש לו זנב ארוך ונפוח . פניו נראות עגולות יותר בשל שׂער הצוואר הזקור שלו, עיניו גדולות וכהות, אוזניו הפרוותיות קטנות ועגולות, זרבוביתו השחורה מחודדת וזעירה ולשונו אדומה כשָני . קרל מצייץ לו בנורווגית, מכנה אותו מיקל — הנורווגים מכנים את כל שועלי הקוטב מיקל — וזורק פיסות גבינה קטנות לפני כפותיו . הוא קורא לו בשמות חיבה מתקתקים, ובה בעת בוחן במבטו הבקי את פרוותו ואומר שלֵייף אַנדֶרס בטרומסה לא ייתן בשבילה אפילו שלושים קרונות . "אז לא תצטרכו להרוג אותו ! " אני מתחננת אל הגברים . "את שלושים הקרונות אתן לכם באירופה . תנו לחיה היפה לחיות ! " שכחתי את חלומי להיות בעלת פרוות שועל קוטב ביום מן הימים . מאז ראיתי שועל קוטב חי, שוב איני רוצה שיהיה לי שועל קוטב מת . מוטב שמיקל יישאר במולדתו הפראית היפה, שהוא שייך אליה . "הפרווה של מיקל תהיה יפה אפילו יותר כשמזג האוויר יתקרר," אומר בעלי . "נַיי, נַיי," אומר קרל בזלזול, "זה אף פעם לא יהיה שווה הרבה . שערות הגב של מיקל קצרות מדי, גם הכתמים האפורים בפרווה לא ייעלמו ....  אל הספר