גידול האוכלוסייה היהודית העירונית מגמות בהתפתחות היישוב העירוני האידיאולוגיה של ההתיישבות היהודית החדשה בראשיתה העמידה במרכז החיים המתחדשים את "גאולת הקרקע" ואת עבודת האדמה ולא ראתה בהתיישבות בעיר ערך לאומי וחברתי . תכניות שעלו להקמת שכונות חדשות — "ערי גנים" — לא זכו לתהודה רבה , וההתפתחות העירונית היתה במתכונת של "יציאה מן החומות" בירושלים , ביפו ובחיפה , כלומר ב 1 יין שכונות מחוץ לעיר העתיקה והצפופה . אך המציאות היתה חזקה מהאידיאה ומן הדימוי . מרבית העולים לארץ ישראל למן 1882 ועד פרוץ המלחמה מצאו דרכם אל הערים . היישוב העירוני גדל בהתמדה והתפתח ללא סיוע מצד "חובבי ציון , " ההסתדרות הציונית או גורם אחר : ההתיישבות וההתרחבות העירונית היו תוצאה של פעילות יחידים ואגודות קטנות . גידול האוכלוסייה העירונית בשנים 1914-1882 הביא לכך שהאוכלוסייה העירונית מנתה 85 % מכלל האוכלוסייה היהודית בארץ . ביפו הגיעה האוכלוסייה היהודית בסוף התקופה לכ 10 , 000 נפש n « r ); מכלל תושבי העיר ;( מספר זה לא נפל ממניין האוכלוסייה היהודית הכפרית כולה . היישוב היהודי בירושלים ערב מלחמת העולם הראשונה מנה כ 45 , ...
אל הספר