א . מגמת העיור ומרכזיותה של ירושלים מגמות התפתחות בערי ארץ ישראל במאה התשע עשרה מי העיור ומגמותיו התופעה הבולטת ביותר בגיאוגראפיה היישובית של ארץ ישראל במאה התשע עשרה היתה גידולן של הערים ושינוי הנוף העירוני . במהלך המאה עברו עריה של ארץ ישראל תהליכי גידול והתרחבות אשר שינו את פניהן , וערים שבמשך מאות שנים היו בשולי הדרך הלכו ותפסו מקום מרכזי בחיי הארץ . לתהליך זה תרמו כמה גורמים ; הגידול הדמוגראפי ; השפעתם של גורמים שונים מאירופה אשר התרכזו בתחומי הערים ותרמו רבות לפיתוח המודרניזאציה ; תנועת התיירות המוגברת של עולי הרגל הנוצרים ; גידולו והתפתחותו של היישוב היהודי בארבע "ערי הקודש" ובערי החוף — בראשן יפו , ולימים גם תל אביב ; והגידול באוכלוסיית הערבים וביזמותיה הכלכליות . השפעה מסוימת היתה גם לפעילות הפיתוח של השלטון העות'מאני , בעיקר בתקופתו של עבד אל חמיד . ביישובים העירוניים התמזגו והשתלבו כל המגמות הללו , וכל קבוצות האוכלוסין השונות — תורכים , ערבים , נוצרים ויהודים — באו עמן במגע .
אל הספר