] 137 [ מ ב ע ד ל ר ע ל ת ה ג ל ו ת 5 נוהג שעיקרו סדרה של ניגודים בינריים : תליינים וקורבנות, והשחרור, מדכאים ומדוכאים, כובשים ונכבשים, ישראלים ופלסטינים . נוהג פשטני זה הוא נקודת המוצא של סרטים רבים בנושא זה . לדוגמה יומן פלסטיני שהפיק דור צעיר של קולנוענים פלסטינים, שאחדים מהם הדריך בן שטרית עצמו — יוזמה פדגוגית שכוונתה הייתה לאפשר להם ביטוי ישיר . האסטרטגיה של בן שטרית מתבססת על העדפת שיטת השיח במובן שנתן לו אמיל בנבניסט ( Benveniste ) בלי לוותר על האלטרנטיבה של ההצהרה ההיסטורית ( story discourse ) . "ההיסטוריה מוגדרת הצהרה שמוותרת מראש על המרכיב הלשוני האוטוביוגרפי . ההיסטוריון לא יאמר לעולם 'אני' או 'אתה', 'כאן' או 'עכשיו', משום שהוא לא ישתמש לעולם 6 בצורת השיח שעיקרה השימוש ביחסים בין 'אני' ל'אתה'" . אכן, גם אם הבמאי, שלא נראה אף פעם, מסתתר מאחורי המצלמה, הרי הדברים שנאמרים מול המצלמה מופנים אליו על כל מה שיש בהם : הסיפורים 7 האישיים, ההצהרות האוטוביוגרפיות, הווידויים . חוץ מ"פסידו-מונולוגים" אלה בן שטרית משלב את המרכיב הנוסף בתמונה — ההיסטוריה . כבר בפתיחת הסרט — המקום שבו היוצר...
אל הספר