הממד שמעבר: אוטוביוגרפיות נשיות בקולנוע הישראלי

] 104 [ ה מ ב ו ך ה כ פ ו ל לכאורה סביבתה הטבעית ( הכיתה, היחידה הצבאית, הכנופיה ) . סדרה של התנסויות שונות, שבהן יתמודד הגיבור גם עם "האחר המנוגד לו תכלית 2 — מובילה אותו, מאוכזב ומתוסכל, להתמזג שוב עם עמיתיו,ניגוד — האישה" היחידים שאת הערכתם הוא מבקש . הפטישיזציה של הגוף הגברי המצוי בסכנה מתמדת של אובדן והטלת מום, המסתכן בסירוס ובאינות, בולטת עוד יותר על רקע היעדרותם המכוּונת של עירום נשי, סצנות אהבה או הבעת רגשות . דחיית האישה, שבסרטים אלה מגיעה עד כדי מחיקה מוחלטת ( מאחורי הסורגים, אורי ברבש, 1984 ; אָוונטי פּוֹפּוֹלוֹ , רפי בוקאי, 1986 ) , מביאה בעקבותיה, כפי 3 את הפריצה האובססיבית, התובענית שלשכבר הראיתי במקום אחר, ה"בזוי" ( abject ) , על פי פרשנותה של קריסטבה : "אם הרפש מסמן את הצד האחר של הגבול, זה שבו אני אינני ואשר מאפשר לי להיות, הרי שהגופה, המבחילה שבין מיני הפסולת, היא גבול שפלש לכול . שוב אין 4 זה 'אני' שמגרש, 'אני' מגורש" . בסרטים אלה השימוש בהפרשות הגוף מסמן את הקיום בשטח ההפקר שבין החי לדומם, בין האורגני ללא אורגני . שטח ההפקר הזה הוא המקום שבו מתאפשר אילופו של הבלתי נ...  אל הספר