עדוּת על השואה בסרטים של קלינג, ניימן ופינקיל

] 37 [ ע ד וּת ע ל ה ש ו א ה ב ס ר ט י ם ש ל ק ל י נ ג , נ י י מ ן ו פ י נ ק י ל העדות שונה גם מן הראיונות האודיו-ויזואליים שאספו קרנות הנצחה שונות ברחבי העולם . כדי להגדיר ביתר דיוק את גוף הסרטים החדש הזה אשתמש בהצעות אחדות שהציע רוז'ה אודן ( Odin ) בהקשר אחר, אך היו השראה למשימתי . ראשית לכול, אודן שאף במחקרו להבחין בין קטגוריות שקרובות זו לזו, כמו בין "סרטים ביתיים" ומה שהוא כינה "אני, הפקות ביתיות" ( “I home productions” ) . בקטגוריה האחרונה המספר או המוען הוא סובייקט אישי הפועל בתור "אני" ( I“ " ) . הכוונה המוצהרת שלו היא להעלות שאלות, להצביע על בעיות . ליצירות האלה יש אמירה מסוימת, ולפיכך הן לא נועדו למעגל המשפחתי בלבד, אלא לצפייה של הקהל הרחב בבתי קולנוע ובטלוויזיה . בהשראת דגם התקשורת הלשונית של יאקובסון הציע אודן "שלושה סוגים אפשריים של תהליכי תקשורת בהפקות האני 5 סיווג זה יכול לסייע גם בתיאור המאפיינים של סרט העדות האישי : הללו", התמקדות ב"אני" הדובר בגוף ראשון והישענות על אוטוביוגרפיה שתכליתן הבניית זהות ; פרדוקסלית, שימוש במרחב ציבורי לביצוע סוג של תרפיה פסיכואנליטית שכזו נ...  אל הספר