22 תמר פויכטונגר במדרגות . קיוויתי שעושר ההתרחשויות על המסך יחפה על הקושי שלי למצוא מילים ולפתח שיחה . מה שאירע לבסוף הזכיר לי את פעולות תנועת הנוער בקיבוץ : איך התרציתי והלכתי אליהן כאשר הצליחה אמי לטעת בי את התקווה שהפעם, אבל הפעם באמת, אף אחד לא יפגע בי . היא פיתתה אותי באומרה שאין להם סיכוי לפתור את כתבי החידה בלעדי . למחרת נאלצתי לפגוש בהם בבוקר בחדר האוכל, אחר כך בבית הספר, ושוב בארוחת הצהריים בחדר האוכל ובבית הילדים . נאלצתי לעמוד מולם ומול עצמי כשאני בוערת באש המבוכה והם רעננים ונקיים מכל בדל של אתמול, ונפשם צחה . מאז החלטתי שעליי להישמר יותר, שלא לסכן יותר את ימיי ולילותיי כולם, שכן ערב כזה - תמהיל של אשליית "ביחד" עם טיפות ספורות של קשר אמיתי - חסרונותיו של ערב כזה עולים על יתרונותיו . ועד כמה שצמאתי לקשר, ערב כזה כרוך היה מבחינתי במתח מצמית שאינו מרפה, לא בבוקר ולא בעבודה בבית החולים, ותוקף ביתר שאת בשעות הפנאי השנואות בדירה למשך עוד ימים רבים . במקום זה, לימדתי את עצמי ללכת לישון מוקדם . נשכבתי במיטתי תחת ציפת הפלנל של הפוך הנאמן, שרק הוא לבדו היה מבוֹדֵד מספיק להגן עליי מה...
אל הספר