64 | דמעות של גואש ציור הפתיחה – המגירה הסגורה םרל דסה על מטוםלים וציורים | 65 בציור הפתיחה בוחר ישראל חצי בריסטול ( על מנת שיהיה לו מקום ) , למרות שלא השתמש בכל שטחו . ברמה ההשלכתית יתברר מאוחר יותר שאכן היה צריך מקום עבור עצמו לאורך חייו, אך כמו בשימוש החלקי של הבריסטול זה לא ממש קרה . הצורות הגאומטריות הסדורות בציור מבטאות את חייו המסודרים, וכל הציור נושא אופי שכלתני, עד שהוא מגיע למגירה הירוקה בתחתית ארון הצורות . המגירה רחבה יותר, חורגת בגודלה משאר הריבועים . הצבעים מעורבבים בה, וההסבר הספונטני של ישראל הוא שאת כל הדברים הלא ברורים הוא מכניס למגירה זו וסוגר . הוא קורא למגירה "מגירת הבלגן" . אני ערה לכך שאני נפגשת במטפורה של "מגירה סגורה שאין לפתוח אותה" דווקא אצל מטופלים גברים . הציורים הבאים "נשלפו" אחד לאחד ממגירת הבלגן ומתארים תחושות, מצוקות, פחדים, בדידות ומשאלת לב . הפרעת האכילה של ישראל ניזונה ממצוקות ומקשיים רגשיים ממש כעלוקה . היא מציעה מענה זמין, מהיר ומרגיע בצורת בולמוסי ענק והקאות . 66 | דמעות של גואש ציור מס' 1 : לא לדבר, לא לראות, לא להרגיש םרל דסה על מטוםלים וציורים ...
אל הספר