186 מעון לנפש סוערת ספרים . רון, בן ,15 נער גבוה ומגושם, כפוף בהליכתו ובעל מבט מעט מזוגג, הצטייר כנער מוזר, עם חשד ללקויות תקשורת . חששתי שיהיה לי משעמם לטפל בו אבל מהר מאוד התבדיתי . למפגש הראשון הוא נכנס ללא היסוס, פנה אליי ישירות ונראה היה שחיכה מאוד למפגש האישי הזה . בפגישות הראשונות חשתי את הרעב שלו, את הרצון שאמלא אותו . הוא עבר בין המשחקים בחדר, רעב "להספיק" ולגעת בכולם וביקש משחקים חדשים . אני הרגשתי שילוב של התרגשות ובהלה מהכמיהה של רון ומהשאלה שלי את עצמי : "איך אוכל למלא את הבטן הריקה הזו ? " . במשחקים עצמם חשתי פער בין אינטראקטיביות נעימה וקרובה לבין מתח הכרוך בקרבה הזו . לדוגמה, לפעולה שלי בשש – בש הגיב : "אתה מרביץ לי" . במונופול תיאר רון את תוכנית המשחק שלו ואת כוונתו "לנשנש" אותי . אמרתי לו : "אתה הולך לחסל אותי בעצם לגמרי אבל זה נשמע הרבה יותר נעים כשאומרים לנשנש" . רון השיב : "כן, ככה אפשר לנצח בלי לפגוע" . השימוש שלו במילה המעודנת ובסגנון ציני – תוקפני בכלל עורר אצלי תחושות מעורבות . הרגשתי שהוא מכניס אותי לעולמו ואפילו במשחקיות מסוימת, אך לא נותן לי באמת להתקרב . חש...
אל הספר