152 מעון לנפש סוערת ולראות עיניי, זאת ליבת הפלא שגורמת לי ולעוד רבים מבוגרי המעון עדיין להתרגש ולהתגעגע כשנזכרים במקום . תחושת השייכות עבור אותה קבוצת נערים מבתים ורקעים שונים וקשים, קבוצה שבה לכולם יש דבר או שניים לא פשוטים בחיים והם לא באמת מרגישים שווים בין שווים בסביבה שלהם מבית, היא תחושה חזקה שנצברת ברגשות הרבה זמן קדימה, גם אם כמעט עשור . לי אישית לקח כמה שנים טובות לקנות לעצמי תחושת שייכות או חוסר תלישות מחדש, כפי שהייתה לי במעון, וזה לא מנע ממני לרגע להתרפק על הזיכרונות ולחייך כשאני נזכר באחת מאלפי החוויות שעברתי במעון או כשאני פוגש איזו דמות משם . מבחינתי מעון בית קמפר היה גם בית אמיתי, עם כל המשמעויות הנלוות לו, אבל גם פלטפורמה מטורללת שנערים בסיכון יכולים להרגיש בה שייכים . המעון נסגר, הנערים שחיו בו לאורך כל השנים כבר חיים את חייהם שלהם, הציוד והספרים הועברו או אוחסנו או נמסרו, אבל ההילה של המעון, המשמעות שלו, המקום שלו כאחד מאבני היסוד בדרך של כל נער ולפעמים גם של אנשי צוות, יישמרו תמיד . וזאת אולי ההזדמנות להביע את התודה הגדולה שאני עדיין רוחש למעון - בכל פעם שאני נזכר ב...
אל הספר