פרק רביעי: הרתעה ועוצמה צבאית (1961-1958)

66 ןרק רביעי "חיזוק הכוח הצבאי, אשר ממנו תופק התועלת המדינית ויושג 4 הסכם עם הערבים . " השקפה זו העמידה את ההרתעה כבסיס אסטרטגי להשגת רווחים מדיניים . באופן זה הפעלתה הייתה אמורה לשרת מטרות מדיניות . לשם יישום מדיניות ההרתעה, מיד בתום מלחמת סיני, פעלה ישראל לחיזוק צבאה . מטכ"ל צה"ל דן על המצב הביטחוני, ועל "תוכנית עבודה" לשנות 1957 - 1958 . שמעון פרס, שבאותה תקופה שימש מנכ"ל משרד הביטחון, הדגיש את הצורך בחיזוק חיל האוויר הישראלי, כלקח מהמערכה הצבאית במלחמת סיני . לפי דבריו הייתה כבר מתוכננת לשלוש שנים הבאות רכישת עשרות מטוסים מסוג ווטור, סופר מיסטר ומטוסי אימון . הוא הדגיש שהצרפתים כבר אישרו תוכנית זו, והיו מוכנים לספק שליש 5 בכל שנה, החל מינואר 1957 . אל"מ מאיר עמית, ראש אג"ם במטכ"ל, הציג תוכנית עבודה המבוססת על שלושה סעיפים : 1 ) הוא העריך שבשנה הקרובה ( 8 / 1957 ) לא תהיה מלחמה ; 2 ) שהפעילות הצבאית תהיה במסגרת התקציב הנתונה ; 3 ) שיהיה הצורך בהמשך פיתוח חיל האוויר . מכאן מסקנותיו : צמצום מסגרות ( ביטול והקטנת יחידות ) , הקטנת הפעילות המבצעית ( שמירות, אימונים ) , הקטנת רמת הכוננות ...  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ