בערב שבו סרתי לבקר את מר סטדמן כבר נמצאו אצלו מבקרים אחרים, אך הוא ביקש ממני להישאר ואילץ אותי לחכות לו במשך שעתיים . לבסוף הוא הופיע ופנה אליי : "איני יודע עליך דבר פרט לכך שאתה נראה כמו ג'נטלמן" . הצגתי את עצמי כחסיד צעיר של אגודת ויטמן הידועה לשמצה . סטדמן : "אני מקווה שאתה לא אחד מאותם ויטמניאקים ? " . הכחשתי זאת מכול וכול . סטדמן ( בלהט ) : "אין לי שום סבלנות אליהם . אני מתכוון לאלה שאומרים שהספר של ויטמן הוא התנ"ך שלהם, שלוקחים אתם עותק של עלי עשב לכל מקום וישנים אתו מתחת לכרית . הם מחרידים בעיניי, ואמרתי להם את זה" . סאדאקיצ'י : "כן, אתה צודק . מימיי לא פגשתי ערב רב של צרי מוחין כאותם קנאי ויטמן . איך הם כורעים ברך לפניו ומייבבים תשבחות מטופשות והלל לגאונותו, שאינם מבינים שמץ ממנה, כי האמת היא שאין בהם ניצוץ מהזוהר של ויטמן . ויטמנאי אמיתי ינסה להידמות לוויטמן באופיו ובפעולותיו ; עצמאי ולא נושא מבט לאחר כאל" . קרל סאדאקיצ'י הרטמן 88 סטדמן : "לא מעט מזה נגרם באשמתו של ויטמן . הוא תמיד אהב לדמות את עצמו למושא סגידה, אבל כשמישהו סוגד לו הוא שונא את זה" . סאדאקיצ'י : "הכרת את ויטמן ...
אל הספר