גבר זקן שזקנו האפור הארוך יורד פלגים ‑ פלגים על חזית חולצתו הפתוחה ‑ הפרט הראשון שראיתי מוויטמן היה בעצם חזהו החשוף ‑ פתח את הדלת למחצה ובחן אותי . סאדאקיצ'י : "באתי אל וולט ויטמן" . ויטמן : "זה שמי . ואתה בחור יפני, לא ? " ( באותן שנים, להוציא פעוטות, הוא היה היחיד שהצביע על מוצאי במבט ראשון ) . סאדאקיצ'י : "אבי גרמני, אבל אמי הייתה יפנית, ואני נולדתי ביפן" . ויטמן : "הממ ‑ היכנס" . הוא הוביל אותי אל סלון קטן וצנוע, חלונותיו שניים וחללו קריר, באח לא דלקה אש והכול היה נתון במהומה רבה . במבט ראשון ניכר פנים הבית בצבע דלות אפור . הוא ישב לצד החלון הימני, שם שהה על פי רוב, והסב את פניו אל הרחוב . מבקרים התיישבו מנגד לו . בין המארח לאורח ניצב שולחן מכוסה כל כולו ספרים, כתבי עת, גזרי עיתונים, מכתבים, כתבי יד . בקבוק עב כרס שנראה חשוד מאוד בעיניי, עד שעמדתי על טבעו, זכה למקום מרכזי בשולחן, ובמשך חודשי הקיץ, כוס עם פרחים שהביאה ידידה נמצאה תמיד בהישג יד . שאר החדר דמה קרל סאדאקיצ'י הרטמן 14 מאוד לשולחן : ים ססגוני של עיתונים, ספרים, כתבי עת, שנתונים, כתבי יד דחויים וכיוצא באלה כיסה את הרצפה ב...
אל הספר