מ'לא מ פיק טובה' ל'טובה מאוד' התקופה הראשונה הייתה תחת לחץ נוראי . חרדה עמוקה כל היום, כל יום . עד שהציעו לי קידום בעבודה שרציתי, וקיבלתי אותו בשתי ידיים ואמרתי יאללה, כדי לקבל איזה ערך עצמי כי הרגשתי כל הזמן כמה שאני לא בסדר, כמה שאני אימא לא בסדר, כמה שאני לא בסדר שלא שלחתי מחברת, כמה אני לא בסדר שהתגרשתי . שנתיים מהפרידה גם נרשמתי ללימודים, יאללה, מתנה שלי לגירושין אני נרשמת לתואר ראשון . איך אני אעשה את זה ? לא יודעת, אבל נעשה את זה . ואז נרשמתי . ופתאום התפנו לי החיים להתעסק בהתפתחות, בגדילה . ופתאום ראיתי כמה שאני גדולה, שאני ממש ממש בסדר . הרבה יותר מבסדר . ( ליב ) נשים רבות היו כבולות בנישואיהן בסכמות לא‑‑מיטיבות של עצמן על עצמן . הן חוו את עצמן כ"לא מספיק טובות" ( והתנהלו כמי שחייבות להוכיח ) ; הן היו "שמנות מדי" או "רזות מדי" או סתם "לא יפות" ו"לא נשיות" ; הן נתפסו בעיני עצמן והסביבה כחלשות או תלותיות, בעוד אחרות נתפסו כעצבניות או שתלטניות ודורסניות . הסכמה החדשה, אולי סכמת‑‑העל החדשה שנוצרת היא של "טובה מספיק", סכמה שכורכת יחד אהבה והערכה עצמית . וזה בהחלט גילוי מרעיש ומרגש ...
אל הספר