ופעמים רבות קהה ונטול רגש, ללא סיבה מזוהה הנעוצה במציאות החיים . לעומתו, העצב הוא תגובה טבעית לאובדן, ודווקא במהלך השהות בעצב ניתן לעבד אירועים וחוויות ומתרחשת תנועה שכיוונה הבנה, חוויה רגשית והתפתחות . זה תהליך של התמודדות עם הנוכחות המכאיבה של האין . דנית מספרת גם היא על היגון הקשה, אך גם על בקשת העזרה והאפשרות לעיבוד ולתהליך : כמה חודשים אחרי הפרידה הייתה לי התמוטטות עצבים ממש . אז קלטתי, ממש נפל לי האסימון מה עברתי כל השנים . גם איתו, גם עם אבא שלי . נורא . בהתחלה פשוט ניסיתי לברוח, לאימא שלי . קצת התאוששתי ואז שוב נשברתי . והוא מאוד הלחיץ אותי סביב הילדים ואימא שלו התערבה . ואני שבורה לגמרי אצל אימא שלי . והוא שולח את הילדים להתקשר אליי,"אימא בואי, צריכים אותך" . בסוף נשברתי ובאתי . והייתי בחוסר תפקוד, בשיא הדיכאון . לא יכולתי להכיל, היו לי מחשבות אובדניות . לא יכולתי לשאת את זה, והילדים היו מעורבים באמצע . ואני בדיכאון . כל פעם שהילדים היו הולכים זה היה מדכא אותי . כל פעם שהיו חוזרים זה היה מדכא אותי . בסופו של דבר עשיתי המון עבודה עם עצמי . ההתחלה הייתה תקופה מאוד קשה, אבל לאט‑ל...
אל הספר