63׀ איימי בכור בוני בדיוק הפוך ; עין הסערה היא המקום הרגוע ביותר . כשאנחנו במשבר אנחנו מרגישים בלב הסערה, במרכז של הבלגן ששורר בחיינו . אבל אם באמת היינו במרכזו והיינו יכולים לשהות בו במזג נוח ובפחות לחץ מזה שסובב אותנו באופן אובייקטיבי, היינו יכולים לראות את הסערה הזו בצורה אחרת . כפי שלטבע יש מרכז לסערה, כך גם אצלנו . יש לנו יכולת למרכז את יכולותינו ואת המצב הרגשי שלנו להורדת לחץ ולמשימתיות ברורה, שתפקידה לתפוס שליטה על הסערה . אם זה אפשרי בטבע, זה אפשרי גם עבורנו . כולנו חווים משברים, אתגרים ותקופות קשות . לפעמים זה הוריקן, לפעמים צונאמי, לפעמים מיני-טורנדו . לא כולם חווים את כל מנעד הקושי של הסערות, אבל משברים הם המכנה המשותף האחד, האוניברסלי, שמאחד את כולנו לרקמה אנושית . המצב הרגשי שלנו הוא שרטוט אק"ג, שהעקומה שלו עולה ויורדת . כשהקו של האק"ג הופך ישר — החולה מת . איפה שיש חיים, יש עליות וירידות . מפתח הבריאה הוא בניגודיות : כשיש שאיפה, מיד אחריה תבוא נשיפה . היכן שיש עלייה תבוא ירידה . ההבדל היחיד הוא בין אלה שעוברים משברים וצומחים מהם, ובין אלה שחווים משבר ההופך להיות תחילתו של...
אל הספר