189 "וַיֹּאמֶר, נִסְעָה וְנֵלֵכָה ; וְאֵלְכָה, לְנֶגְדֶּךָ . וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַכִּי - הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר, עָלוֹת עָלָי ; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל - הַצֹּאן . יַעֲבָר - נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ ; ( בראשית לג, יב – טו ) . פרשנות משנמסר לו כי עשו בא לקראתו בראש גדוד חמוש בן ארבע מאות לוחמים, נתמלא יעקב חרדה . כמי שחש רגשי אשם, כי ניצל לרעה את תמימות אחיו בעבר, הוא חשש שמא עלול עשו להתנכל לו ולמחנהו . מעניין לבדוק אם רובנס התחקה ביצירתו אחר התיאור המקראי בבראשית לג, א – ד, שבו תואר המפגש בין יעקב לעשו לאחר שובו מחרן לכנען . ביצירתו זו התבסס רובנס על מספר סממנים מקראיים כמו האצטלה האדומה המושלכת על עשו המרמזת על היותו מזוהה עם הצבע האדום, ניסיונו של יעקב לפייס את עשו באמצעות מנחות מן החי, שהעביר אליו, הנראות ברקע בין יעקב ועשו . משראה יעקב את עשו נמסר : "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו" ( שם, ג ) . רובנס אכן התבסס על התיאור המקראי, אך חולל בו שינוי . ביצירתו מוצג יעקב מימין . הוא מוחל על כבודו, קד קידה עמ...
אל הספר