5.4.1. הקול המדכא

130 / רנא זהר - קרייני שהוא בעצמו ובני עמו, מינו או קבוצתו חווים . קשה להתנתק מהקול הזה, כששומעים אותו בכל מקום ודרך סוכני חברות שונים . המרואיינות במחקר זה אכן שיקפו את קול החברה המדכאת בשיח שלהן . הנימוקים שהן נתנו להיסוסן לקבל את המועמדות משקפים את קול החברה הפטריארכית והמדכאת ואת מסרי תהליך החברות שעברו . משפטים כמו : "אמרתי לא . חשבתי על העבודה שלי, על המשפחה והילדים שלי . . . 'לא' הייתי מוכנה לתפקיד הזה עכשיו . . . המעיל היה קצת גדול עליי" או "אני לא מבינה בפוליטיקה . . . יש לי שם טוב ופחדתי שיתלכלך" או "יש לי שתי בנות קטנות ובנים מתבגרים . . . ויש לי את העבודה התובענית שלי" או "החשש הכי גדול שלי היה שלא אצליח למלא את התפקיד החשוב מאוד הזה כמו שצריך, ושאאכזב את כולם" — משפטים כאלה שיצאו מפיהן של הנשים עצמן ייצגו את הקול של החברה המדכאת המשתמשת באותו שיח דיכוטומי, דהיינו עיסוק פוליטי אינו נחלת חלקן של נשים ואינו מתאים להן . במילים אחרות, חלוקת העבודה והאחריות החברתית המגדרית הקלאסית ( הבית, המשפחה, הילדים, תחומי עיסוק נשיים או גבריים ) והשיח הדיכוטומי השולט, המפריד בין המרחב האישי...  אל הספר
ספרי ניב