16 | ארכיאולוגיה, אומה וגזע גיליתי סטודנטים עולים רבים לצדי . זו תופעה די נפוצה : רבים מהסטודנטים שלמדו עמי ורבים מהסטודנטים שיושבים בשיעורים שלי לא נולדו בישראל . נראה שלזרים, הארכיאולוגיה יכולה להיות אמצעי להצמחת שורשים, להיקלטות : יש משהו בחוויה הגופנית, בחברותא, בהתפלשות בעפר תחת השמש הקופחת, שמספק צורך בסיסי כלשהו — אולי לידה מחדש ? יחד עם זאת, בחיבור הזה גלומה גם התחמקות : הוא נעשה בתיווכו של ממצא דומם ועוקף את הצורך להתמודד עם אנשים חיים . זו, אני מניח, נקודת המוצא המקורית שלי, מלבד אותם דברים המשותפים כנראה לארכיאולוגים רבים, כמו המשיכה לדברים ישנים והיחס הרומנטי לעבר . הארכיאולוגיה הישראלית של סוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים הייתה מעין "היסטוריה יישומית", יותר מלאכה ומקצוע מאשר תחום מחקר העומד בפני עצמו . הלימודים שלנו התמקדו בצבירת מיומנויות ובסיגול שיטות עבודה, ונמדדנו על פי הסיבולת ועל פי היוזמה שהִפגַּנו . זה היה שילוב של שיטתיות במסורת הגרמנית ושל הרפתקנות במסורת הבריטית . התגאינו במבט המדעי חסר הפניות שלנו : אף על פי שכסטודנט הייתי פעיל פוליטית ומודע להקשרים של ביצוע...
אל הספר