297 ובכל זאת, ציורו האינסופי של ריי מציע הצרנה מרשימה של אסתטיקת חיי היומיום שבה אנו טבולים, הבנה של תפקוד האור והדימוי בעולמות הבדיוניים והמציאותיים שבהם אנו חיים בו - זמנית . ממדי הדמיון המצויים בחיים הממשיים ממלאים את "החיים האסתטיים" שלנו, ואל המקום הזה בדיוק מתכווננת היצירה של ריי . הציירים הפיגורטיביים העמידו לנגד עיניהם מאז ומתמיד את המימזיס כאבן הפינה של מלאכת הציור, וטענתם העיקרית של הציירים האימפרסיוניסטים נגעה למעשה אף היא לאונטולוגיה של הראייה וליכולתו של הציור לחקותה . האימפרסיוניסטים רצו לומר לנו ש"כך למעשה אנו רואים" : ריצודי אור מתעתעים, צבע הנשבר לחלקיקים, מתמזג בצורות וצבעים אחרים, קווי מתאר שאינם ברורים . הצילום השכיח מאיתנו את ממדי האילוזיה, והדמיון האפיסטמולוגי החזותי הוקרב לטובת האונטולוגיה . הציור הסוריאליסטי לא טען כבר כלל לממשות אונטולוגית . אולם, ביצירתו של ריי טמון זרע הקורא אל הממשות, הצועק אל היציאה מגבולות הציור, הנשפך אל המציאות . הפרופורציות החזיוניות, שכמו נבנו בהתאם למתרחש בנפש - שהרי הממד הוויזואלי של הנפש, המגדיל או מקטין את הנזכר, אינו נותר רק בפנימ...
אל הספר