246 הריאליזם המובהק, שכבה עבה של נוסטלגיה, של פנטזיה קולקטיבית, של גן עדן אבוד שאליו האנושות משתוקקת לחזור, מרחפת מעל הציורים, מהולה בלא מעט מלנכוליה . איכות מיוחדת במינה זו מעניקה זוהר לעבודות של ארמוני וממלטת אותם מן הקיטש . בספרו New Realism in Contemporary Israeli Art מקדיש דיויד 125 הוא מתחקה אחר דרכו בציור, שהחלהגרייבס פרק יפה ליצירתו של ארמוני . בגיל מאוחר ולאחר קריירה מוצלחת וממושכת בעולמות ההיי-טק, וטוען כי מיקום מיוחד זה מקנה לו בו-זמנית את יתרונות האמן הצעיר והנלהב לשדה, תרתי משמע, ואת הבגרות הנפשית של האמן הבוגר . גרייבס מסמן שתי אסכולות של ציורי נוף ישראליים עכשוויים : מחד גיסא האסכולה של המאסטר ישראל הירשברג, הרואה בנוף החיצוני הדהוד של הנוף הפנימי ומעודד את תלמידיו לחפש את הציור שבנוף, היינו הדיאלוג הפנימי-חיצוני הוא אבן היסוד כאן ; ומאידך גיסא האסכולה של הצייר הידוע אלי שמיר, הרואה בנוף אלמנט חיצוני לסובייקט ומבקש מתלמידיו למצוא את המהותי בנוף ולנסות להכילו בציור . אומנם שמיר מציב מטרה שהיא קשה מאוד להשגה, אך גם התחושה כי הנוף גדול מן האדם המנסה לתפסו מעמידה לא פעם ציור...
אל הספר