233 ערן וובר, סנגווין על נייר, 2022 234 "מושלמת", ומשטח הציור אינו מעובד כל כולו . אלמנט צורני בולט זה מופיע גם בדיוקנאות המפוסלים, שאותם וובר ממסגר במסגרות שחורות התוחמות את החלל בינן לבין האוויר, ראו למשל את היצירה "פרוקסימיטי" . מה פשר הקומפוזיציה החלקית הזו ? אני סבורה כי בשימוש ייחודי זה ביחסים שבין החלק המצויר לחלק הבלתי מעובד, מתמודד וובר עם שתי בעיות עקרוניות המאפיינות את אמנות הדיוקן העכשווית : הבעיה האתית והבעיה האנכרוניסטית . את הבעיה האתית הניצבת בפני אמני דיוקן כיום העלה במלוא חריפותה הפילוסוף הצרפתי בן זמננו ז'אן- לוק מריון . כך כתב מריון : כיצד בציור 'הדומה' נבדל מ'המקור' ? הוא נבדל בכך שהוא גונב ממנו את ההתפעלות . – לא רק שאנו שוכחים את המקור האונטי [ בהיותנו ] בפני המקור התופעתי משום שהוא הופך למיותר עבורנו, ואפילו למסיח את דעתנו מן הדמיון המושלם, אלא שהדמיון המעניק לציור את תהילתו שוכח בעצמו את המקור האנקדוטי שלו, כדי שלא להפנות אלא לעצמו בלבד . [ . . . ] הציור אינו יכול לעולם ( אפילו אם מאוד ירצה בכך ) לחמוק מבחירות אתיות לחלוטין, משום שתכופות הוא משתוקק להפוך מצבים ...
אל הספר