222 למעלה : מאיה כהן לוי, נדודי לילה, 2018 , מראה הצבה, צילום : טל ניסים למטה : מאיה כהן לוי, הֵלך, 2018 - 2017 , תצלום מקולף, נייר צילום 223 כהן לוי את התצלומים, החתך עצמו הצטרף כציר מפתח צורני למכלול יצירתה . החתך הופיע כצורה גמישה המוצגת הן במודוס רחב, כעַין או עלה אליפטיים, הן במודוס צר עד למאוד, עד כדי פס או קו רישומי . צורת החיתוך רבת המשמעות של כהן לוי מעלה טווח של משמעויות . החיתוך עצמו פוער פתח אל תוך האין של פני השטח המצולמים, אל משטח הבסיס, אל הקרקע הלבנה . אני בוחרת לכנות חתך זה בשם "עלה האין" . "עלה האין" יכול להיקרא גם כהיפר-סימן המושל בעולמה הפיוטי, המורכב להפליא של האמנית . ובמונחיה של ז'וליה קריסטבה : על ידי גיוסם של התהליכים הראשוניים ושל האידיאליזציה טווה דינמיקת העידון היפר סימן מסביב לריק הדיכאוני ויחד עימו . [ . . . ] אני מסוגל לתקן את האין לכדי משהו טוב יותר בהרמוניה שאין לשנותה [ . . . ] בדומה למחלצות הנשיות, המסתירות דיכאונות עקשניים, 110 היופי נגלה כפניו העריצות של האבדן . כהן לוי אכן "טווה מחלצות של יופי" סביב האין, המשמש כציר המפתח הצורני של העבודה . לא בכדי...
אל הספר