210 ספריית אמנות עשירה, ושבדרך קבע מציגים בו יצירות של אמניות ישראליות בעלות אמירה פוליטית ופמיניסטית . בצד אחד של החלל הציגה אבו-חוסיין משטחי ענק של פסלי ואגינות פצועות, ובצד האחר תלתה מן התקרה באמצעות חוטים שלל גרביונים ובתוכם משקולות בצורת ביצים מעוגלות . כבר מן ההתחלה היה ברור שבעבודותיה הפולחות האמנית מקימה קול צעקה . אבו-חוסיין היא אכן ממבשרות וממייסדות "קהילת הצעקה" הפמיניסטית – קבוצת אמניות ערביות שלא חששו להביע מחאה נוקבת בנושאים בוערים ואקוטיים כמו הפטריארכליות השוררת בחברה הערבית, רצח נשים שאינו מגונה באופן שיטתי, חריף ועקבי, שלילת חופש הביטוי מנשים, הצרת צעדים והגבלת החופש של נשים צעירות ועוד . האמניות, ואבו-חוסיין בראשן, פרצו שכבות שכבות של מחסומי בושה : לא עוד פחד מ"כיבוס הכביסה המלוכלכת" של החברה הערבית בפרהסיה, לרבות בפרהסיה של הציבוריות הישראלית הנשלטת על ידי הישראלים היהודים והשפה העברית . כאז כן היום, אבו-חוסיין מקפידה על כך שלצד האנגלית יכתבו שמות עבודותיה בערבית . יצירותיה של אבו-חוסיין עוררו עניין רב ויצרו שיח אמנותי תוסס . גם בשיח הגלריה בתערוכתה "מיצבים" ( אוגוס...
אל הספר