הטרור של הסובלים

178 צבי לחמן, נשיאה ( פייטה ) , מהדורה 13 , 2013 - 2014 , ברונזה ועץ, צילום : אברהם חי 179 של עירוב ומזיגה סימביוטיים, בלתי ניתנים להפרדה . מי נושא את מי בפסל 57 למי לשייך את הפנים החמורות שמבטן כמו מרחיק ראות אל מעבר לאובדן הזה ? שחוו ומעבר למערכת הזיקות המסועפת שהפסל כמכלול יכול להחזיק ? פרנצי טוען כי גם במקום שבו פני השטח מתערבבים, יש הבדל עקרוני בין לשונו של המבוגר ללשונו של הילד : הילד מתבטא ברוֹך ולעומתו המבוגר נוטה לתשוקה . דומה כי לחמן טורף את שני הקטבים זה בזה . התנועה הסיבובית המפתיעה של הפסל תובעת מן הצופה לעבור מצורת אינטגרציה אחת לאחרת במהלך ההתבוננות, ואגב כך לבצע מעברים חדים בין ארוס בוטה, על גבול האכזריות, לרוך . טיפולו של לחמן בברונזה באמצעות איכויות של שעווה וריתוך מעמת את הצופה עם מה שנדמה כחומר גולמי, כמו שרידים גיאולוגיים ממדבר יהודה 58 כל זה מצטבר לפיסול כהצרנה של טראומה . הפסל עצמואולי המוטחים בפניו . נחווה כאתר של אסון וכדבר המחולל אסון . אולם מהי הטראומה שהפסל מבקש למצק ? גם כאן אני נדרשת למושג נוסף מבית מדרשו של פרנצי : ״הטרור של הסובלים״ . וכך הוא מאיר : "נוס...  אל הספר